<h1>ספר מצות זמניות הלכ' פסח שער שביעי</h1>
<h2>דף כד:</h2>
תיקון ערבית ליל פסח. יאמר ופרוש בהשכיבינו. אחר כך יתפלל אבות וגבורות וקדושת השם ואתה בחרתנו ויעלה ויבא והשיאנו ועבודה [והודאה] ושים שלום, כמו שנתקנה בעזר השם. ואם חל להיות ליל ראשון של פסח בליל שבת יוסיף באתה בחרתנו "שבתות למנוחה ואת יום המנוח הזה" וביעלה ויבא "את יום המנוח הזה" וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. ולא יתפלל ש"ץ מגן אבות בדברו, מפני שסדרוהו לשמירה מן המזיקין, וליל פסח הוא ליל שמורים, לכן אינו צריך לאומרו בליל פסח. ואם חל להיות בליל ראשון איזה י"ט שיהיה, אומר ותודיענו, כמו שנסדרהו בעזר השם במקומו.
סדר שחרית, כמו סדר שבת, עד עמידה, זולתי "וביום השבת", שלא יאמר אותו אלא אם חל להיות בשבת. ויוסיף שיר המעלות שמחתי באומרים לי בית י"י נלך. ותפלת שחרית כמו תפלת ערבית. ואחר שיחזור ש"ץ התפלה יקרא הלל גמור אחר שיברך עליו לגמור את ההלל. אחר כך יאמר קדיש תתקבל. ויוציא שני ס"ת. יקרא בראשון עם חמשה בני אדם בפרשה בא אל פרעה והיה היום הזה לזכרון עד ויהי בעצם היום הזה. ואם חל בשבת יקראנה עם שבעה. וכמו כן בכל י"ט בשבת יקרא הפרשה עם שבעה בני אדם ואם יהיה י"ט פשוט יקראנה עם חמשה בלבד. ואיני צריך לחזור זה בשאר המועדים. ואומר קדיש עד לעילא. אחר כך יקרא עם המפטיר בספר השני בפרשת פנחס מן ובחודש בראשון עד כל מלאכת עבודה לא תעשו. ואומר קדיש שני עד לעילא וההפטרה בעת ההיא. ואומר בברכה שנתת לנו י"י אלהינו לששון ולשמחה וחותם מקדש ישראל והזמנים. ואם חל להיות בשבת אומר "לקדושה ולמנוחה לששון ולשמחה" וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. אחר כך יגמור כמו בשבת עד תפלת מוסף ויתפלל אבות וגבורות. מוריד הטל בגבורות. וקדושת השם ואתה בחרתנו ומפני חטאינו והשיאנו, כמו שאתקין אותם. ואם חל להיות בשבת יזכרהו בעבודה. והודאה ושים שלום. אחר כך חוזר ש"ץ התפלה. ואומר [קדיש תתקבל יהא שלמא רבה. ושונין משניות אלו עוברין בפסח ממסכת פסחים, ואומר קדיש] על ישראל ועל רבנן. והיום השני כמו הראשון, זולתי שהפרשה היא שור או כשב או עז וההפטרה וישלח המלך. והפרק מקום שנהגו, כמו שאסדר בעזר השם.
תיקון ערבית של ליל יציאת המועד לחולו של מועד, אומר אתה הבדלת באתה חונן. ובשאר תפלות של חולו של מועד זולתי במוסף אומר יעלה ויבא, ואומר בו "יום מקרא קדש הזה" בלבד. ואם שכח לאומרו חייב לחזור התפלה. אחר כך אומר קדיש תתקבל ואומר עליו הבדלה בורא פרי הגפן והמבדיל בין קדש לחול. תיקון שחרית כתיקון חול, וכשיסיים ש"ץ יקרא הלל בדלוג ויברך עליו לקרא את ההלל. אחר כך מוציא שני ס"ת, וקורא בראשון עם כהן ולוי וישראל בפרשת בא אל פרעה מן קדש לי כל בכור עד תשלום כל הפרשה. ואומר קדיש עד "לעילא". אחר כך קורא בספר השני עם הרביעי בפרשת פנחס מן והקרבתם עד כל מלאכת עבודה לא תעשו. וכך יהיה קורא עם הרביעי בשאר ימי חולו של מועד. ואומר קדיש עד "לעילא". אחר כך אומר אשרי וסדר קדושה. אחר כך חוזר ואומר קדיש עד "לעילא", ויתפלל תפלת מוסף כמו תפלת י"ט, זולתי שיאמר "את יום מקרא קדש הזה" בלבד. ואחר שיחזור התפלה וקדיש תתקבל, יאמר למנצח משכיל לבני קרח כאיל תערוג, וקדיש ותיקון שאר ימי חולו של מועד כתיקון יום הראשון, זולתי שיש לכל יום ויום פרשה בפני עצמה. ליום השני בפרשת ואלה המשפטים מן אם כסף תלוה את עמי עד לא תבשל גדי בחלב אמו. [וביום השלישי בפרשת כי תשא מן פסל לך עד לא תבשל גדי בחלב אמו ליום הרביעי בפרשת בהעלותך מן וידבר י"י אל משה במדבר סיני עד ולגר ולאזרח הארץ.
תיקון שבת של חולו של מועד יוסף על תיקון שאר השבתות מה שיוסיף ימי חולו של מועד על ימי החול זולתי שבספר הראשון קורא עם שבעה בני אדם מן פרשת כי תשא מן ויאמר משה אל י"י ראה אתה אומר אלי עד לא תבשל גדי בחלב אמו, וקורא עם המפטיר מן והקרבתם עד כל מלאכת עבודה לא תעשו. וההפטרה היתה עלי. והיא התחלתה קודם היתה עלי שבהם ענין היום. וחותם הברכה מקדש השבת וישראל והזמנים. ותפלת מוסף כשאר ימי חולו של מועד. וזוכר בה השבת. והפרק ואלו מגלחין במועד.
תיקון שני ימים האחרונים כתיקון ימים ראשונים, זולתי שלא יאמרו בקידוש זמן והדילוג בהלל ויברך עליו לקרוא. והפרשה ליום הראשון מן ויהי בשלח פרעה עד כי אני י"י רופאיך. ועם המפטיר והקרבתם. וההפטרה וידבר דוד. והפרק ביצה שנולדה בי"ט. והפרשה ליום שני כל הבכור עד סוף כל הפרשה. ואם חל להיות בשבת יתחיל מעשר תעשר, כמו שלימדתיך בשבת עם י"ט. קורא הפרשה עם שבעה בני אדם. וההפטרה עוד היום והפרק הכל חייבים בראייה. והסימן בפרשיות חג זה משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא. ופירוש זה, משך משכו וקחו לכם צאן. אע"פ שתחלתה והיה היום הזה לכם שמו ראייתה "משכו", כדי שתהא ניכרת בה. תורא, שור או כשב או עז. קדש, קדש לי כל בכור. בכספא, אם כסף תלוה את עמי. פסל, פסל לך. במדברא, וידבר י"י אל משה במדבר סיני. שלח, ויהי בשלח פרעה. בוכרא, כל הבכור. ודע כי סמיכות זה הסימן לא ישתנה לעולם, זולתי כשיהיה יום שמיני של פסח יום חמישי, שיהיה יום ראשון של חולו של מועד יום שבת, שצריך להחליף פרשת קדש לי כל בכור בפרשת ראה אתה אומר אלי עד לא תבשל גדי בחלב אמו הראויה לשבת. ויחליף יום השני של חולו של מועד פרשת פסל לך, אשר כבר קראה יום השבת, בפרשת קדש לי כל בכור, שלא נאמרה יום שבת להיותו שבת. ובשאר ימים לא תזוז פרשה ממקומה. זאת היא סברתנו. ולזולתנו יש סברא אחרת.
